נגישות       נגישות
שינוי גודל טקסט:
א א א
שינוי צבעי האתר:
? מקשי קיצור:

לחיצה חוזרת ונשנית על המקש Tab תעביר אתכם בין הקישורים והאזורים השונים בעמוד.

הפעלת מקשי הקיצור תלויה בדפדפן שבו אתם משתמשים.

Internet Explorer, Chrome ובגרסאות ישנות של Firefox: לחצו על מקש Alt ועל מקש המספר או האות על-פי הרשימה. ב Firefox 3 ומעלה: לחצו על המקשים Alt + Shift + המספר או האות.

S - עבור לתוכן הדף
L - חיפוש
1- עמוד הבית
2 - פרוייקטים
3 - מדריכים
4 - אודות
5 - צרו קשר
6 - הצהרת נגישות
 

על הדרך לחוסן מנטלי

מחבר:
בתאריך:

פלה, שחקן הכדורגל האגדי מברזיל, סיפר כיצד היה מכין את עצמו למשחק. הוא היה מגיע לחדר ההלבשה לפני כולם, נשכב על ספסל, נושם כמה נשימות עמוקות, ומתחיל להריץ סרט בראש. הסרט התחיל עם משחקי הכדורגל של ילדותו, על מגרש החול, כשהוא בועט בכדור ומבקיע. הדמיון היה חד וברור, וכלל את השמש טופחת על הרקות, את חיכוך החול ברגליים היחפות, את מנח הגוף בשעה שתמרן עם הכדור, ואת האושר על הבקעת השער. אחר כך הוא דמיין את רגעי השיא של הקריירה. ובסוף, ראה בעיניי רוחו את המשחק שהוא עומד לשחק. הוא דמיין כיצד הוא יקבל את הכדור, כיצד יעבור את המגנים, וכיצד יבקיע. התמונות במוחו התממשו במהרה על המגרש.

די.סי. גונזלז (DC Gonzalez), מחבר הספר "האומנות של חוסן מנטלי" חולק אתנו עובדה שידועה לספורטאי צמרת, ולאנשים מוצלחים מכל שדרות החיים והיא שהמוח שואף לממש את התמונות שאדם רואה בעיני רוחו. לכן, אדם שרוצה להצליח, צריך להקדיש 10-20 דקות ביום למדיטציה שתחזק אותו. במסגרת המדיטציה עליו לעצום את העיניים ולדמיין את עצמו עומד באתגר שהוא הציב לעצמו. הדגש צריך להיות על עשיית הדברים שיובילו להצלחה. איך? עם מי? מה ההרגשה? וכיצד לגבור על המכשולים?

גונזלז כותב על 3 מרכיבים חיוניים לחוסן מנטלי:

  1. הסדרת הנשימה
  2. הרגעות
  3. דמיון מודרך

הסדרת הנשימה מושגת על ידי שאיפה אטית, החזקת האוויר בתוך הריאות לזמן קצר, ונשיפה אטית. חוזרים על התרגיל לפחות 3 פעמים ברציפות או עד להרגעות מלאה. בזמן ההרגעות עוברים לדמיון מודרך, שבמסגרתו מריצים סרט בראש שכולל את הצלחות העבר ואת הצלחות העתיד. כמו שעשה פלה.

הסיבה שבגללה המדיטציה עובדת היא שלמחשבות שלנו, למילים שאנו אומרים ולאמונות שלנו יש השפעה עמוקה על המעשים שאנחנו עושים. וכשאנו נרגעים אנו מתחברים עם הנפש באופן עמוק יותר, ללא הרעשים של אירועי היום ושל מצבי רוח חולפים. רגעים אילה הם הזמן לנטוע במוחנו מחשבות של הצלחה ושל שגשוג.

גם ביתר היום מוטלת על האדם האחריות לטפח את מערכת האמונות החיובית שהוא מגבש לעצמו. במיוחד לנוכח הקשיים. ואת זה עושים על ידי דיבור עצמי חיובי. על עצמך ועל אחרים.

 

מכירים את הגמד המכוער וצר האופקים שמתיישב לכם על הכתף ולוחש לכם באוזן שאתם לא שווים כלום בדיוק ברגעים הכי קשים. את הגמד הזה צריך ללמד לקח, ולהכניס מהר לכלוב כי הדיבור שלו הרסני, בפרט אם מבינים שמה שאנחנו חושבים ומרגישים מנחה את הפעולות שלנו. לכן, אם דבריו של הגמד מצליחים לפרוץ למחשבות שלנו, אנחנו חייבים מיד לעבור לדיבור עצמי חיובי. במקום "אני לא יכול כי זה קשה מדי", לומר לעצמך "אני כן יכול כי עשיתי את זה באלפי הפעמים שבהם רציתי, ואז כמו עכשיו אני מסוגל לעשות את מה שצריך". זה נכון תמיד, ובפרט במצבים מרגיזים, מלחיצים, או מפחידים.

זו גישה של היגיינה נפשית. כמו שהגוף לוקה במחלות בגלל לכלוך שמגיע מבחוץ, כך נפגע תפקוד הנפש בגלל דיבור עצמי שלילי. הפתרון הוא לקטוע מיד דיבור עצמי שלילי, ולהחליף אותו בדיבור עצמי חיובי. "אני יכול, אני מאמין בעצמי, יש לי את זה". כל אחד ומה שעוזר לו לחזק את הנפש.

גונזלז מספר על ילד שהוא אימן שהיה טוב מאוד, אבל הפסיד בקרב ג'ודו לילד שהיה טוב באותה מידה. אחרי הקרב, הילד אמר את הדבר הבא: "אני יודע שהפעם הוא ניצח אותי. לא בגלל שהוא יותר טוב ממני. אבל בפעם הבאה הוא לא יצא כל כך בזול". פשוט ולעניין.

גונזלז מספר על אימונים שעבר בבית הספר לטיסה של הצי האמריקאי שמטרתם להכין את החניכים להתמודדות עם נפילה לים. הם נזרקים לתוך ברכה עמוקה מגובה של עשרות מטרים בעיניים קשורות בתוך תא מתכת שמתהפך על ראשו, לאט לאט, ורק אחרי שהתהפך לחלוטין והתמלא במים, הם צריכים לגשש את דרכם החוצה. עדיין בעיניים קשורות. במידה ואינם מצליחים, עליהם לחזור על התהליך. והם חוזרים עליו שוב ושוב עד שהם מצליחים. אין זמן לחשוב או לנתח. חוזרים על התרגולת עד שמצליחים. כי בצבא האמריקאי, כמו בצה"ל, וכמו בחיים במצב שעלול לגרום לטראומה חוזרים לעשייה כמה שיותר מהר, ולא משאירים מקום לאירוע השלילי להיחרט בזיכרון.

 

 

קודם כל, צריך לדעת בשביל מה

ויקטור פרנקל שרד את אושוויץ, ובספרו "אדם מחפש משמעות" הוא טוען שהמעטים ששרדו את מחנות המוות היו אילו שהיה להם משהו גדול מהם. זה יכול להיות האמונה שעוד יבוא היום והם יזכו להתאחד עם משפחתם, יזכו לטפח את גינת הירק בביתם שנאלצו לנטוש, יחזרו לעסוק במלאכה שאהבו, לעסק שלהם או לכתיבת הספר שטרם השלימו. משהו העניק משמעות לחייהם ומקום מפלט שבו יכלו לבקר בדמיונם. לטענתו, אותה סיבה שהחזיקה את קרבנות הנאצים בחיים היא זו שגורמת לאנשים להתמיד בעבודה ולהחזיק את המשפחה למרות הקשיים.

אז מה הסיבה שבגינה אתה מוכן לקום מהמיטה בבוקר? מה הסיבה הגדולה והחשובה שבגללה אתה מוכן להתמיד במשך שנים ואף עשורים? כשתדע את הסיבה לא יהיו לך מחשבות שניות, ותעשה את מה שצריך.

 

החיים הם משחק

החיים מזמנים לנו כישלונות ומשברים, ואילו בדיוק הנקודות שבהם אנו עלולים לנטוש את הדרך הטובה. להפסיק להאמין במטרה הגדולה שלנו, להפסיק לתרגל נשימה, הרגעות ודמיון מודרך. מדוע? בגלל האכזבה מזה שלא הצלחנו להשיג את המטרה שבשבילה עבדנו כל כך קשה. אנו יכולים להתגבר על האכזבה אם רק נבין שהחיים אינם מסע גורלי אלא משחק שאנו צריכים ליהנות ממנו. וזה כולל את נקודות השפל ואת ההישגים. בכל דבר שעושים צריך לשמור על פרופורציות ועל לב קל. או במילותיו של Alan Watts "צריך לזכור לשיר ולרקוד".

מקורות:

הוסף תגובה חדשה

 

= 3 + 3