מדוע הסוכר במזון הורס לך את הבריאות וכיצד להלחם בהשפעתו?

בשנות ה-70 התקבעה בתודעה הציבורית המחשבה שהשומן במזון הוא אויב הציבור מספר 1 כי הוא הגורם לעלייה בהשמנה ובמחלות לב. כתוצאה מכך, החלו יצרני המזון להפחית את השומן במוצריהם, ולהדביק למוצרים מופחתי השומן את התגית של מוצרים בריאים. כך קיבלנו, יוגורט, מיונז ופיצה מופחתי שומן. אבל למרות ההפחתה בצריכת השומן בכל העולם, ההשמנה והתחלואה במחלות לב לא פחתו, הם אף עלו, וכיום המחלה הנפוצה ביותר שמסכנת את הציבור היא סינדרום מטבולי. שילוב של מחלת לב, לחץ דם גבוה וסוכרת.

לכן, נראה שהאשם העיקרי במחלות שקוטלות אותנו אינו בשומן, אלא בגורם אחר נפוץ לא פחות.

בעקבות הפחתת אחוזי השומן בכל מוצרי המזון, נתקלו היצרנים בבעיה. המזון הפך ללא טעים. והפתרון שלהם היה להוסיף סוכר, והרבה.

המספרים מדהימים. ב-100 גרם קטשופ יש 5.5 קוביות סוכר, בבקבוקי מים בטעמים יש 4 קוביות סוכר בבקבוק של 330 מ"ל , ב-180 גרם יוגורט עם פירות יער יש 5 קוביות סוכר, ב-100 גרם קורנפלקס דבש-בוטנים יש 7 קוביות סוכר. וכל אילו נחשבים למאכלים בריאים.

את הסוכר מוסיפים לא רק למוצרים שמיועדים למבוגרים שרוצים לשמור על משקלם, אלא גם למוצרים שמיועדים לילדים. לדוגמה, לדגני הבוקר ולמעדני החלב. והכי גרוע, תחליפי חלב האם שאוכלים התינוקות שלנו מכילים כמות גדולה מאוד של סוכר.

בעיה נוספת היא שלסוכר יש שמות שונים. לדוגמה, דקסטרוז, דקסטרין, מולטידסקטרין, סירופ תירס, סירופ אורז, סוכרוז, גלוקוז, פרוקטוז, מולסות, לתת, רכז פירות, מלטוז, גלקטוז, סירופ תירס, סירופ תירס מועשר, אגבה, סוכר חום, סילאן, דבש תמרים, דבש. כל אילו הם סוכרים בתחפושת. כך שגם אם אנחנו מקפידים לקרוא את תגיות הערכים התזונתיים על גבי המוצרים לא בטוח שנצליח להבין מה באמת מוסיפים לנו למזון.

תוספת הסוכר גורמת למוצרים להיות טעימים יותר, ולכן אנחנו צורכים מהם יותר. במחקרים שבהם מחלקים את הנחקרים לשתי קבוצות שמוקצבת להם אותה כמות של קלוריות. קבוצה שנאלצת לצרוך דיאטה מבוססת שומנים וקבוצה שאוכלת תזונה שעיקרה פחמימות וסוכרים. מגלים שהקבוצה שניזונה משומן מתקשה לסיים מהצלחת, בעוד הקבוצה שניזונה מפחמימות מסיימות את הקצבה היומית ללא בעיה.

סריקות MRI מראות שאותם אזורי הנאה במוח שנדלקים בתגובה לעישון, אלכוהול וסמים נדלקים גם בתגובה לצריכת סוכר (1), ולכן הסוכר הוא ממכר. המשמעות היא שאנחנו צורכים ממנו הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים. לא זו בלבד, אלא שהמנות שלהם אנחנו נזקקים כדי להגיע לתחושת ההנאה הולכות וגדלות ככל שאנחנו מרבים לצרוך את החומר.

לסוכר יש תכונה נוספת שהופכת אותו לכל כך מסוכן. הוא עשוי מתרכובת של גלוקוז ופרוקטוז. כשהפרוקטוז משתחרר למערכת העיכול הוא גורם לשיבוש פעולת הורמון השובע גרלין (2), וכתוצאה מכך אנחנו לא מרגישים שבעים למרות שאכלנו המון.

כשאנחנו לא שבעים, אנחנו עייפים יותר ועצלים יותר. והעצלות הזו גומרת לנו לעסוק פחות בכל סוג של פעילות. כולל פעילות גופנית. מה שמחמיר את בעיית ההשמנה.

הסוכר שאנחנו צורכים מופרש ממערכת העיכול אל הדם, ומעורר הפרשה של אינסולין שהוא הורמון שתפקידו לעודד את תאי הגוף לקלוט את הסוכר מזרם הדם. אבל רמות גבוהות מדי של אינסולין לאורך זמן ממושך מדי, גורמות לתאים להפסיק להגיב אליו, ואז נוצר מצב של סוכרת. מחלה שבה הדם רווי בסוכר, אבל התאים לא מגיבים לאינסולין, ולא מסלקים את הסוכר מהדם.

וכאן, נכנס הכבד לפעולה, מאחר ותפקידו הוא לסנן את הרעלים מן הדם. הכבד הופך את הסוכר לשומן, והשומן מצטבר עם השנים עד שהכבד הופך לשומני. התוצאה היא מחלה כרונית של הכבד בדומה למחלה שנגרמת בשל שתייה מופרזת של אלכוהול. השומן הזה גם משתחרר לדם, ונצבר סביב האיברים הפנימיים ובתוך כלי הדם, וגורם לחסימת העורקים ולתופעות של לחץ דם גבוה, שבצים ומחלות לב.

אם כל הרוע הזה לא מספיק, מחקרים מראים קשר בין כבד שומני לבין מחלת הדמנציה, שהיא ירידה חמורה בתפקוד המוח עם הגיל.

כיצד להלחם בנזקי הסוכר?

בעולם אידאלי, היו המחוקקים מתערבים ומונעים מיצרני המזון לפגוע בבריאות הציבור, אבל בעולם שלנו היושבים בכנסת חוששים יותר מהלוביסטים של חברות המזון מאשר מהציבור שאינו מודע או שאינו מתעניין בנזקים הבריאותיים של המזון שהוא צורך עד שמכה המחלה, ולרוב גם אז לא.

זה המקום שלנו בתור אנשים שרוצים לשמור על בריאותם ועל בריאות יקיריהם לנסות להלחם בהשפעת הסוכר.

פרופ' לוסטיג הוא מומחה בעל שם עולמי להשמנת ילדים. הוא ערך מחקר על שתי קבוצת של ילדים. קבוצה אחת, צרכה תזונה עשירה בסוכרים, והקבוצה השנייה קיבלה תזונה מופחתת בסוכרים תוך הקפדה ששתי הקבוצות יקבלו את אותו מספר מדויק של קלוריות. המחקר מצא שבקבוצה שבה אכלו סוכרים החמירו המדדים של לחץ דם, כולסטרול וסוכר בדם. מכאן המסקנה שהסוכר עצמו הוא בעל השפעות שליליות, מה שגורם לפרופ' לוסטיג לטעון שהסוכר הוא "קלוריות רעילות". כי עצם הצריכה שלו גורמת לתסמינים של הסינדרום המטבולי. כולל לחץ דם, כולסטרול וסוכר גבוה בדם (3).

פרופ' לוסטיג מציע 4 דברים שאדם יכול לעשות כדי להלחם בנזקי הסוכר:

1. להימנע מצריכת משקאות שמכילים סוכר. זה כולל את כל המשקאות המוגזים והמים בטעמים, מוצרים אלכוהוליים ואפילו מיצי פירות. הסוכר במיצי הפירות הוא חופשי, ולכן הוא משתחרר מהר מדי לזרם הדם וגורם לכל התופעות המזיקות. לעומת זאת, כשצורכים את הפירות השלמים נהנים מכמות של סיבים שאוצרים את הסוכר, ומונעים ממנו להשתחרר לדם בבת אחת ולשבש את המערכת ההורמונלית.
2. כשאוכלים פחמימות דוגמת לחם, פסטה ואורז אז לאכול ליד סיבים תזונתיים. לדוגמה ירקות. פחמימות מורכבת משרשרת של סוכרים, והגוף מפרק את הפחמימות לסוכרים פשוטים. כאשר אנחנו מוסיפים סיבים תזונתיים הגוף מתקשה יותר בפירוק הפחמימות, ושחרור הסוכרים הפשוטים לזרם הדם מתעכב.
3. להמתין 20 דקות לפני שאוכלים מנה נוספת כי זה נותן זמן לתחושת השובע להתפשט ממערכת העיכול אל המוח באמצעות הורמון השובע.
4. לקיים שגרת פעילות גופנית כי היא שורפת את הסוכרים בתור אנרגיה עוד לפני שהם מצטברים בדם.

מקורות

https://academic.oup.com/ajcn/article/98/6/1377/4577250

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4058737

//onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/oby.21371/abstract

כישורי חיים - רעיונות ששווה לשתף

אהבתם? לא אהבתם? דרגו!

0 הצבעות, ממוצע 0 מתוך 5 כוכבים