smartcuts - קיצורי דרך חכמים להצלחה
סטודנטים באוניברסיטת יוטה בארה"ב נוהגים לבלות את ערבי הקיץ בדפיקה על דלתות הבתים של אזרחים תמימים. בפני מי שטורח לפתוח להם את הדלת, הם מציגים קופסת קיסמי עץ, ואת השאלה: "איזה דבר טוב או גדול יותר תהיה מוכן לתת לי בתמורה לקופסת קיסמי העץ". הרבה פעמים האירוע מסתיים בטריקת דלת, אבל לעתים נמצא האדם שיסכים לקחת את קיסמי העץ ולתת תמורתם חולצה או מגבת. הסטודנטים לוקחים את השלל של הסיבוב הראשון, ומציעים אותו לשכן בדלת הסמוכה, בתמורה למשהו גדול או טוב יותר. התהליך יכול לחזור על עצמו 12-14 פעמים, ובסיומו של הערב, יכולים הסטודנטים להתגאות בשלל כגון מכשיר טלוויזיה, iPad או אופניים ישנים. לא רע בכלל בשביל ערב עבודה של סטודנט.
מהסיפור הזה אנחנו יכולים ללמוד את החשיבות של תנופה כשמנצלים הצלחה קטנה כדי להשיג את ההצלחה הקטנה הבאה, ובסדרה של צעדים עוקבים מצטברת הצלחה גדולה.
הסיפור גם מלמד את החשיבות של ראש פתוח. הסטודנטים לא דופקים פעמיים על אותה דלת, ואם מישהו לא מוכן לשתף פעולה הם עוברים לדלת של השכנים. הם גם מוכנים לקבל פריטים שונים, במקום להתעקש לקבל קופסת קיסמים גדולה או יקרה יותר בתמורה לקופסת הקיסמים שהם מציעים.
זו דוגמה אחת למאות תיאורי המקרה, המחקרים, ושיחות עם מומחים, שמביא שיין סנאו מחבר הספר "smartcuts" כדי להסביר את הרעיון של קיצורי דרך חכמים, שמשמעותם לקחת את כל מה שהחברה מלמדת אותנו ("לא דופקים על דלתות של זרים"), לעשות בדיוק את ההפך ("כן לדפוק על דלתות של זרים"), ולהגיע להישגים גדולים ומוקדם כמה שיותר. הכל כמובן, בלי לעבור על החוק.
למה הנשיאים האמריקאים כמעט תמיד צעירים יותר מהסנטורים?
מסתבר שלכל אורך ההיסטוריה, הנשיאים האמריקאים היו כמעט תמיד צעירים יותר מחברי בית הנבחרים. עובדה שלא מתיישבת עם מה שמלמדים אותנו מגיל צעיר, שצריך להתחיל מתחתית הסולם, ולטפס שלב אחד בכל פעם כדי להגיע לראש הסולם. בעולם הפוליטי האמריקאי זה יכול להיות בחירות לבית הנבחרים של המדינה שלך, אחרי מספר שנים בחירה לבית הנבחרים של ארה"ב, עוד כמה שנים כדי להתקדם מהספסלים האחוריים לעמדת הנהגה, 4-8 שנים כסגן נשיא, ורק בסוף, ואחרי עשרות שנים, ריצה לנשיאות. אלא שזה כמעט ולא קורה, ובמקרים המעטים שבהם נשיאים עשו את כל הדרך מלמטה הם בדרך כלל היו הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארה"ב.
איך זה יכול להיות?
מחבר הספר טוען ששנים רבות מדי במערכת הפוליטית גורמות לפוליטיקאים להיות שמרנים ולהסתמך על ניסיון שהפך למיושן, וכך נפגעת היכולת להתמודד עם האתגרים החדשים. מצד שני, מנהיגים שמונחתים מבחוץ - גנרלים כמו אייזנהוור, שניצח את מלחמת העולם השנייה, מנהל אוניברסיטה כמו ווילסון, או אברם לינקולן, שהחל את דרכו כעורך דין במערב הפרוע - מביאים אתם חשיבה רעננה, ויכולת להתמודד עם אתגרים חדשים.
הניסיון שמביאים איתם נשיאים אמריקאים מחוץ למערכת הפוליטית מלמד אותנו את החשיבות של "חשיבה אופקית", שבה מביאים את הניסיון שנצבר במסגרת אחת, ומיישמים אותו במסגרת אחרת. נשיאים שנוהגים כך זוכים להצלחה רבה, ומסתבר שגם חברות הזנק (סטרטאפים). כשבודקים את הנתונים של חברות שעשו pivot (שינוי מהותי בעסק, דוגמת שינוי המוצר שעליו מתבסס העסק) מסתבר שהחברות מרוויחות בממוצע פי 2 או 3 יותר מאשר חברות ש"קפאו על השמרים".
איך לקבל ביקורת?
בית הספר הטוב בעולם לקומיקאים, "The Second City", נמצא בשיקגו. הוא ידוע בכישרונות הקומיים האדירים שצמחו מתוכו, דוגמת סטיב קרל מ-"המשרד" וטינה פיי מ-"Saturday night live". שיין אדמס מספר כיצד באחד הימים הגיע לצפות בקומיקאים לעתיד שמתחנכים במקום, מציגים את מה שכתבו במהלך השבוע. הוא מספר על בדיחות לא מצחיקות ואפילו פוגעניות - חיקוי של ילד יהודי אוטיסט, ובדיחות על נפיחות אחוריים. אז מה הבעיה? איך הפך בית הספר הטוב בעולם למצע גידול לקומיקאים כושלים?
מסתבר שההופעה הזו היא חלק בלתי נפרד מההתנסות המעשית שמציע בית הספר לכוכבי העתיד שמתחנכים בין כתליו. מדי שבוע, הקומיקאים לעתיד עולים על הבמה, ללא תשלום, אחרי ההופעה המרכזית, ומנסים את הבדיחות שלהם. רובם ממש גרועות, וחלקם עלול לגרום לקהל, הסובלני בד"כ, לעזוב בכעס. אבל לעתים יש כמה בדיחות מצחיקות.
מה שבית הספר מלמד את תלמידיו הוא לקבל את החלק הטוב של הביקורת, במקום לקחת את הביקורת באופן אישי - הם שונאים אותי כי אני יהודי/ שחרחר/ לבנבן/ ילד טוב מדי - להבין אילו בדיחות שלהם עובדות ואילו לא, ולכתוב את החומרים הבאים שלהם על סמך מה שעובד.
איך לתפוס גלים?
מה משותף לגולשת הגלים הטובה בעולם, לדי-ג'יי שמוכר מיליוני עותקים, ולחברת גוגל שמרוויחה מיליארדים בשנה?
מסתבר שהתכונה המשותפת היא נכונות להסתכל אל האופק, לנתח את תנועת הגלים, להבין מה יהיה הגל הגדול הבא, ולתפוס אותו בדיוק ברגע הנכון.
לדוגמה, חברת גוגל ידועה במדיניות שלה לתת לעובדיה להשקיע 20% מזמן העבודה בפרויקט אישי. כך נוצרה gmail, תוכנת המייל הפופולרית בעולם, וגם adsense, שמאפשרת לבעלי אתרים להתקין פרסומות באתר, ולהרוויח מהקלקות הגולשים. רק 30% מרווחי ההקלקות הולכים לגוגל, ועם זאת adsense מניב לגוגל רווח של 13 מיליארד דולר בשנה.
זה לא שכל הפרויקטים מניבים רווחי ענק. ליהפך, רוב הפרויקטים מסתיימים בכשלון. אבל הנכונות הזו להתנסות, לטבול את הרגליים בתוך המים, ולחפש באופן פעיל את הגל הבא, מביאה, בסופו של דבר, רווחי ענק.
למה חשוב להיות עמוק ולא רק מבריק?
Yosemitebear זכה לתהילה בזכות סרטון שפרסם ביוטיוב שבו הוא נשמע , איך להגיד את זה בלי להיגרר לגסויות, "מתפייט" לנוכח קשת בענן שאותה הוא צילם. הסרטון הניב לו למעלה מ-40 מיליון צפיות ורווחים נאים דרך התכנית לחלוקת רווחי הפרסומות של גוגל אחרי שמנחה של תוכנית פופולרית בטלוויזיה האמריקאית צפה בו במקרה, והציג אותו לצופים שהתפקעו מצחוק.
אחרי ההצלחה הזו, יוצר הסרטון העלה עוד מאות סרטונים דומים, אבל אף אחד מהם לא הצליח לעניין את הקהל.
הדוגמה ההפוכה היא מישל פן, שהעלתה במשך שנים סרטוני איפור ליוטיוב אבל לא זכתה להצלחה גדולה במיוחד. עד שהעלתה סרטון שבו היא הדגימה כיצד להתאפר כמו ליידי גה-גה. בעקבות הצלחת הסרטון, הגיעו מיליוני מעריצות לערוץ היוטיוב שלה, ומאות אלפים מהן הפכו ללקוחות בחברת הקוסמטיקה שהיא הקימה.
אז מה ההבדל בין אדם שזוכה לחמש דקות של תהילה ובין המאפרת מהאינטרנט שהולכת להיות ה"אסתי לאודר של הדור"?
ההבדל הוא בעומק. בעוד Yosemitebear הגיע די בטעות להצלחה. מישל פן, טרחה במשך שנים לשכלל את טכניקות האיפור ואת הסרטונים שהיא מעלה ליוטיוב. וכשהגל בא היא כבר ידעה כיצד לנצל את התנופה, לשיווק יתר סרטוני היוטיוב שלה, ולרכישת מוצרי הקוסמטיקה שייצרה החברה בבעלותה.
הגאונות שבפשטות
רוב הפגים שנולדים במדינות העולם השלישי מתים בגלל העלות הגבוהה של האינקובטורים לתינוקות. אינקובטור בודד עולה לא פחות מ-20,000$. יקר מדי לארצות שבהם חלק גדול מהאוכלוסייה מרוויח פחות מדולר ליום.
הפתרון הפשוט הוא אולי שהארצות המפותחות יתרמו אינקובטורים.
אבל יש פתרון פשוט עוד יותר. כפי שגילתה אישה צעירה בשנות ה-20 לחייה. כיוון שהעניין נגע לליבה, היא החליטה, בהתנדבות, לחבור לצוות שכלל מתכנת ומעצב תעשייתי, ובמסגרת סיעור מוחות הם הבינו שהפתרון הוא לא באינקובטורים הקיימים אלא בהבנה מה באמת הפגים צריכים. ומה שהפגים באמת צריכים הוא חום. ואם זו הבעיה המרכזית, אז ניתן לפתור אותה באמצעות שק שינה קטן שמחברים למכשיר חימום פשוט. העלות של כל מכשיר כזה 25$, והוא זכה להציל ממוות עשרות אלפי פגים.
הרעיון הוא לחדור לעומק, למה שאנחנו באמת צריכים כדי לפתור את המצב. במקום להיתפס בפתרון הרגיל, שקיים מכוח ההרגל, כי ככה עושים כולם, או בגלל שהוא מניב רווחים דמיוניים לחברות ענק גם אם אינו מיטיב עם הכלל.
דוגמה אחרת לחשיבה הזו ניתן למצוא במפנה המאה ה-20. כשכולם חשבו כיצד להפוך את הכרכרות הרתומות לסוסים למהירות יותר, ישב לו יזם אחד באמריקה, שחשב אחרת מכולם. הוא פיתח מכונה שמונעת על מנוע בעירה פנימית. שמו של היזם פורד, וכל הרכבים שבהם אנחנו נוסעים מבוססים על הגישה פורצת הדרך שלו לפני יותר ממאה שנים.
חשיבה פורצת דרך
אילון מאסק, התחיל את דרכו בתור מתכנת משחקי מחשב של אטארי. אח"כ הוא פיתח את פאי פאל (Pay Pal), שמאפשר העברה של כסף באינטרנט. הוא מכר את פאי פאל, ובכסף שעשה התחיל חברה נוספת. הוא מכר גם אותה, והחליט לנצל את מאות המיליונים שצבר כדי להקים עיר על המאדים.
מאיפה זה בכלל הגיע לו? זה נכון שהיה לו המון כסף, מספיק בשביל סגנון חיים ראוותני, סיגרים ושמפניה ורודה לכל החיים שלו, של ילדיו, ושל עוד דורות רבים בעתיד. אבל הוא רוצה לנצל את הכסף שצבר לטובת הכלל כי הוא מאמין שאם ניישב כוכב לכת נוסף יש סיכוי טוב שהאנושות תשרוד נוכח כל אסון קוסמי.
מאסק קרא ספרים על טילים במשך 6 שנים, והפך לאחד המומחים הגדולים בעולם לטכנולוגית טילים. הוא גם גייס את מיטב המוחות בתחום. כשצוות המוחות הזה חשב על הבעיה הוא הגיע למסקנה, שניתן לייצר טילים בעלות נמוכה הרבה יותר כי רוב הכסף שמושקע הולך למנגנונים מנופחים של חברות ענק דוגמת בואינג, וגם שניתן לעשות שימוש חוזר בטיל שמשוגר לחלל, ועל ידי כך לחסוך בצורה משמעותית בעלויות כל שיגור. הוא גייס למשימה צוות קטן של 300 עובדים (לעומת 18,000 המועסקים על ידי סוכנות החלל האמריקאית), והקים מפעל שהופך אלומיניום לטילים בעלות שהיא נמוכה פי-20 מהעלות של NASA.
אומנם ניסיון אחרי ניסיון לשגר את הטילים כשלו, והוא אף הגיע אל סף פשיטת רגל, אבל בזכות הגישה והנחישות יוצאות דופן, הוא הצליח לגייס הון ממשקיעים פרטיים, והיום משימות החלל של ארה"ב משוגרות לחלל על גבי הטילים שהוא פיתח, שהם טובים בהרבה משל NASA. יתרה מכך, מאסק הציב לעצמו את המטרה לשגר משלחת מאוישת למאדים בתוך 8 שנים.
מה שספרתי לכם הוא רק חלק קטן ממאות תיאורי המקרה, המחקרים, והשיחות עם מומחים שמובאים בספר smartcuts, שכתוב להפליא ומצליח להחיות ולהטמיע את העקרונות שלטענת המחבר גורמים לאנשים להגיע להצלחות גדולות ומהירות. אני מאוד ממליץ ללחוץ על הקישור, ולרכוש את הספר מאמאזון.
אולי גם זה יעניין אותך
על החשיבות הגדולה של מעשים פשוטים ויומיומיים
איך להיות כל כך טוב עד שהם לא יוכלו להתעלם ממך?
כישורי חיים - רעיונות ששווה לשתף
אהבתם? לא אהבתם? דרגו!
0 הצבעות, ממוצע 0 מתוך 5 כוכבים
הכותב הוא מתכנת שבמעט הזמן הפנוי העומד לרשותו נהנה לקרוא ספרים ולרשום לעצמו רשימות כדי להזכר במה שחשוב. מי שרוצה לחוות את דעתו מוזמן להוסיף תגובה ואשתדל לפרסם בהקדם.