התובנה שבקעה מפתח צר בקירות הכלא
הימים הם ימי תור הזהב של האסלאם, דורות בהם החשיבה המיסטית של אבן סינא שולטת בכיפה, מאות שנים לפני שאבן רושד הגן על אריסטו בחצרות קורדובה והרמב"ם ניסה לגשר בין תורה לתבונה, הגיח סוג אחר של הוגה דעות מן המזרח - אדם שהסתכל על העולם הפיזי לא כסמל או כמשל, אלא כמעבדה.
הסיפור מתחיל לפני יותר מאלף שנים, בעיר בצרה בה פוגשים רוחות המדבר את מימי שאט אל-ערב נולד אדם שמוחו יפענח את צפונות הראייה בדייקנות חסרת תקדים.
מלומד, הוגה דעות, איש בעל אינטלקט חסר מנוח, אבן אל-היית'ם היה גאון רב-תחומי: סטודנט לרפואה, משפטים, תיאולוגיה, מתמטיקה, אסטרונומיה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. אבל נאמנותו האמיתית לא הייתה לאף אחד מתחומי הידע בהם שלט. היא הייתה לאמת, היכן שלא תהיה.
בהיותו צעיר הוא העז להתפאר: "אני, ולא אחר, יכול להקים סכר על הנילוס". השמועה עשתה לה כנפיים עד שהגיעה לאוזני הח'ליף עצמו, שזימן את המלומד הצעיר לקהיר, והטיל עליו לאלף את מימי הנהר האדיר. אבל כשאבן אל-היית'ם המסכן ראה את הנהר על מימיו השוצפים, הוא הבין שהמשימה היא מעבר ליכולתו.
את זה השליט האכזר של מצרים לא יכול היה לקבל. כדי להימלט מרוע גזר הדין, אבן אל-היית'ם העמיד פני משוגע. רכושו הוחרם, והוא נשלח למעצר.
עבור רוב בני האדם היה זה סופו של הסיפור. אבל עבור אבן אל-היית'ם קירות בית המעצר הפכו למעבדה אינטלקטואלית שהולידה הלך חשיבה מקורי המשפיע על האנושות עד לעצם ימינו.
בין הקירות האפלוליים של החדר בו נכלא, העולם החיצון הצטמצם לצללים ודממה. לילה אחר לילה, בעוד יושב בודד, הוא צפה כיצד קרן אור ירח עוברת דרך נקב זעיר בקיר ומציירת תמונה הפוכה של העולם בצד הנגדי של החדר - מראה רפאים.
היו אילה רגעי דממה שטמנו בתוכם מהפכה.
במשך מאות שנים, האמינו טובי המוחות שהראייה עובדת מכיוון שאור בקע מהעין, כאילו הנשמה הושיטה יד לגעת בעולם. תלמי, אוקלידס, אפילו אפלטון אמרו זאת. אבן אל-היית'ם סבר אחרת. הוא האמין שהאור חודר לעין מבחוץ בתהליך פיזיקלי ולא מיסטי. העולם הקרין את דמותו אלינו - לא להיפך.
אבל הוא לא עצר באמונה. הוא בדק. הוא ערך ניסויים כדי לאשש את השערותיו.
באחד הניסויים, הוא הציב שלוש נרות מאחורי חריר בקיר. על ידי חסימת כל נר בתורו והתבוננות כיצד התמונה המוקרנת משתנה, הוא אישר שהאור נע בקווים ישרים. זה לא היה רק ניסוי מחשבתי - זו הייתה שיטה דומה להפליא לשיטה המדעית המודרנית: התבוננות. העלאת השערות. בחינה ניסויית. דיון בתוצאות. וחוזר חלילה. תהליך שהולך ומתקרב לאמת. בכל פעם קצת.
הישג זה לבדו מקנה לו מקום של כבוד בין המוחות המבריקים של ההיסטוריה, אך לא רק אישוש תנועת האור בקווים ישרים העסיק אותו; כעת הפנה את דעתו אל המסתורין של התמונה עצמה - מדוע היא נראית מהופכת מעלה-מטה ומשמאל לימין כאשר האור עובר דרך חריר.
חריר פועל על פי עקרון פשוט אך רב עוצמה, בדומה למסנן סלקטיבי ביותר עבור קרני אור. תאר לעצמך קופסה אטומה לחלוטין לאור, למעט פתח זעיר, החריר עצמו. כל נקודה על פני עצם מואר פולטת אור לכל הכיוונים. בלי החריר, קרני אור מאינספור נקודות היו מציפות כל נקודה בתוך הקופסה, ומטשטשות כל השתקפות אפשרית.
אולם, כאשר האור נאלץ לעבור דרך חריר קטן מספיק, רק קרן אחת מכל נקודה בעולם החיצון יכולה לחדור דרכו ולהגיע לנקודה מסוימת על הקיר האחורי של הקופסה. קרן זו שומרת על כיוונה המקורי, ומבטיחה שכל נקודה בתמונה הנוצרת על הקיר האחורי אחראית ליצירת נקודה אחת ויחידה של העצם המקורי.
התוצאה היא תמונה חדה וממוקדת של העולם החיצון, המוקרנת על הקיר האחורי. עם זאת, בשל הגיאומטריה של הקווים הישרים בהם האור נע, התמונה המתקבלת הפוכה הן מלמעלה למטה והן מימין לשמאל. קל לדמיין את זה אם חושבים על חץ המצביע ימינה ולמעלה. דרך החריר, הוא יופיע על הקיר האחורי כחץ המצביע שמאלה למטה. זה אינו קסם או אופטיקה מסובכת, אלא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של תנועת האור בקווים ישרים דרך פתח יחיד. החריר, אם כן, לא רק מאפשר היווצרות תמונה אלא גם מכתיב את אופייה ההפוך.
בתמונה המהופכת שהוא ראה, אבן אל-היית'ם ראה יותר מאשר מוזרות. הוא ראה רמז לאופן פעולת האור. ויותר מזה, הוא הגה מודל לחשיפת האמת - לא על ידי שינון כתביהם של חכמי קדם או התפלפלות, אלא על ידי התבוננות זהירה והבאת תוצאות עליהם ניתן לחזור בניסוי עצמאי.
ההקרנה ההפוכה הזו בחושך כשהאור חודר דרך חריר מכונה בימינו Camera Obscura, (מילולית: "לשכה אפלה"). בהקרנה זו נזרעו זרעי המהפכה אשר הובילה ליצירת מדע האופטיקה המודרני. שכן מה שהוא יצר בין קירות כלאו, תוך התבוננות מעמיקה וסבלנית, לא היה רק תיאוריה של אור, אלא שיטה מדעית. התבוננויות ניתנות לשחזור, מסקנות שניתן להפריך, צניעות כדרך לראות יותר מהאמת.
יצירתו הגדולה, "כִּתַאבּ אל-אלמנאט'ר" - ספר האופטיקה - הפכה לאוצר ששרד מאות שנים ועורר התפעלות והשראה בתרבויות רחוקות. בתרגום ללטינית, הוא הגיע לשולחנותיהם של הוגים כמו רוג'ר בייקון, שכינה אותו "Alhazen", והשתמש בתובנות שלו כפיגום להגות שבבסיס המדע המודרני.
דורות אחר כך, האסטרונום החלוצי, יוהאן קפלר, ישפר את מודל הראייה אותו פיתח אבן אל-היית'ם. בהשראתו, יפצל ניוטון קרני אור באמצעות מנסרה, מקסוול יעמיק בהבנת הגלים האלקטרומגנטיים, בהם האור, ואיינשטיין ירדוף אחר אופיים האלקטרודינמי במרחבי החלל-זמן.
מהיכן הניצוץ? היה זה אור ירח שחדר דרך חריר בקיר.
אנחנו, כולנו, יורשיו של אותו רגע. של האיש השקט ההוא בחדר חשוך, שראה חיזיון של אור - והעז לשאול "למה?".
המדע לא התחיל בטלסקופים או משוואות. ראשיתו בסקרנות שחושלה לאורה של שיטה, בסירוב לנחש, התעקשות לנסות ולמדוד, ובפלא שאפילו בין כותלי הכלא החשוך יכול אדם לתפוס משהו ממהות היקום.
לעיון נוסף
הערך על אבן אל-היית'ם בויקיפדיה העברית
התמונות נלקחו מויקיפדיה
אולי גם זה יעניין אותך
נר בעלטה — אנשי חזון על סף העולם החדש
אהבתם? לא אהבתם? דרגו!
0 הצבעות, ממוצע 0 מתוך 5 כוכבים
הכותב הוא מתכנת שבמעט הזמן הפנוי העומד לרשותו נהנה לקרוא ספרים ולרשום לעצמו רשימות כדי להזכר במה שחשוב. מי שרוצה לחוות את דעתו מוזמן להוסיף תגובה ואשתדל לפרסם בהקדם.